כל עובד ועובדת בישראל זכאים לחופשה בחגים. מנגד, למעביד יש זכות לחייב אותם לעבוג גם בחג – אולם בתנאים מסוימים ובתעריף מיוחד, ובכפוף למספר כללים שנקבעו בחוק ובפסיקת בית המשפט, כמפורט במדריך שלהלן:
חוק שעות עבודה ומנוחה
על פי הדין, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה החלות על המנוחה השבועית של העובד – יחולו גם על החגים.
דת העובד – לעובד יהודי ימי חג הם מועדי ישראל. לעובד שאינו יהודי ימי חג הם מועדי ישראל או חגי דתו, לפי בחירת העובד.
עובדים שאינם יהודים שבחרו בחגים של דתם – בערב חג שלהם – יום עבודתם לא יעלה על 7 שעות. במידה ויש הסכם/נוהג במקום-העבודה שיום העבודה בערב-חג קצר יותר – ינהגו עמם בהתאם לו בחגם.
עבודה בערב חג
במקומות-עבודה של 6 ימים בשבוע, יום עבודה בערב חג יהיה עד 7 שעות. כלומר: כל שעה מעבר לשבע השעות – היא שעה נוספת.
במקומות עבודה של 5 ימים בשבוע – יום עבודה בערב-חג יהיה בן 8 שעות-עבודה (או 7 שעות-עבודה), אך בתשלום של 9 שעות-עבודה (או 8 שעות עבודה – בהתאמה).
עבודה במוצאי חג
הכלל: עבודה במוצאי חג – מזכה בשכר עבודה רגיל.
החריג: אם לא עברו 36 שעות מהרגע שהעובד הפסיק את עבודתו – ועד שחזר לעבוד במוצאי החג – תיחשב לו העבודה במוצאי החג – כעבודה בחג והוא יהיה זכאי לשכר של 150% ולא רק של 100%.
עבודה בשבת שהיא חג – במקרים שבהם החג חל בשבת – זכאי העובד לתוספת של 50% בלבד משכר עבודתו עבור שעות העבודה בחג. כלומר, הכלל הוא: אין כפל תשלום בגין עבודה בחג שחל בשבת.
החריג: אם חלה הוראה מיוחדת המיטיבה עם העובד במקום –העבודה, באמצעות הסכם קיבוצי ענפי / הסכם קיבוצי מיוחד / צו הרחבה ענפי / חוזה עבודה אישי / נוהג – הקובעים תמורה גבוהה יותר לעבודה בחג מהתמורה הקבועה בחוק – תחול ההוראה-המיוחדת.
סוגי עובדים – ועבודה בחג
עובד במשכורת חודשית – עפ"י החוק – עובד במשכורת חודשית גלובלית רשאי להיעדר מעבודתו במשך ימי-החג בשנת-עבודה, מבלי שמשכורתו תיפגע; עובד יהודי–9 ימי חג בשנה, עובד מוסלמי-10 ימי חג בשנה, עובד דרוזי – 10 ימי חג בשנה ועובד נוצרי- 9 ימי חג. שימו לב – עובד במשכורת, זכאי לתוספת של 50% מערך שכרו-היומי עבור שעות עבודתו בחג.
עובדים יומיים/שעתיים/בשכר – המועסקים בחג שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח –
הפסיקה קבעה באופן עקרוני וכהנחת-יסוד כי עובד יומי/עוד שעתי שעבד בחג – עושה זאת מתוך כורח ולא מתוך בחירה.
ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי כאשר מעסיקים עובד בחג מתוך הכרח ולא מתוך בחירה – הרי שבנוסף לתשלום שכר של יום חג בתעריף של 150% – הוא זכאי גם לעוד 100% משכרו – רק בשל העובדה שהוא עבד בחג.
כלומר: עובד יומי/שעתי שעבד ביום חג – יהיה זכאי לסך של 250% מהשכר הרגיל שלו = פי 2.5 מהשכר הרגיל שלו ביום רגיל. (פס"ד נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע”מ (ע"ע 300360/98).
דמי חגים לעובד יומי/שעתי – הלכה למעשה: התוספת הנוספת של 100% שכר יום-עבודה לעובד-בשכר/עובד-שעתי/עובד יומי שעבד ביום חג – משולמת למעשה לעובד ימי/שעתי כדמי חגים – וזאת על מנת להשוות בין זכויות של עובד בשכר/עובד שעתי/עובד יומי – לבין עובדים במשכורת (שלא עובדים ביום החג ועדיין מקבלים את דמי החג, ושכרם החודשי לא נפגע).
תשלום לעבודה בכורח בחג – של עובד-במשכורת/עובד-חודשי:
יש לציין: כי פסק הדין של בית הדין הארצי מתייחס אומנם לעובד-שעתי/עובד-יומי, אך הנימוקים של פסק הדין עשויים להיות רלוונטיים גם לעובדים המקבלים משכורת-חודשית קבועה. אם כך הדבר, אז לפי פסק הדין, עובד במשכורת חודשית העובד בחג שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, עשוי להיות זכאי לתוספת של 150% מערך שכרו היומי (כלומר: סה"כ 250%), ולא רק לתוספת של 50% עבור שעות עבודתו בחג (סה"כ 150%). נושא זה לגבי עובדים חודשיים/עובדים במשכורת – טרם הוכרע בפסיקה.
הוותק הנדרש לזכאות לדמי-חג של העובד השעתי/יומי:
רק לאחר שהעובד השעתי/יומי עבד 3 חודשי עבודה במקום העבודה – מחויב המעביד לשלם את התוספת הנוספת של 100% שכר יום עבודה בימי חג (דמי חגים) – ואם העובד לא נעדר מהעבודה יום לפני החג ויום אחריו (אלא אם ההיעדרות היתה בהסכמת המעביד).
הנטל להוכיח כי העובד נעדר בימים הסמוכים לימי החג – מוטל על המעביד.
אבל: עובד – משמרות שלא שובץ על ידי המעביד למשמרת סמוך ליום החג, יהיה זכאי לדמי חג.
עובד המועסק ביום מסוים בשבוע (לדוג': עובד פעם בשבוע בהזנת-נתונים למחשב), וביום זה חל חג – העובד יהיה בחופשת-חג ויהיה גם זכאי לדמי-חג.
יש עוד לציין: החובה לתשלום דמי החגים – אינה מותנית בהיקף המשרה של העובד השעתי/יומי, אלא בהיעדרות/נוכחות של העובד במקום העבודה.
מנוחת פיצוי –
הכלל הוא כי מנוחת פיצוי – (מנוחה לעובד מחוץ לעבודה – בסכום שעות העבודה שעבד בחג) – היא ללא תשלום.
החוק קובע כי עובד שעבד בחג – זכאי לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום שעות החג שבהן עבד. החוק לא קובע כי מנוחת- הפיצוי תהיה בתשלום, אלא קובע את הזכאות למנוחת-פיצוי.
יחד עם זאת, קיימים ענפים שבהם נקבע כי יינתן תשלום לעובדים גם עבור ימים או שעות של מנוחת-הפיצוי;
עובדי חברות ניקיון ועובדי תחזוקה, עובדי שמירה ואבטחה – שהועסקו בחג – יהיו זכאים ליום מנוחה בנוסף לגמול עבור עבודתם בחג, אך הם לא יקבלו שכר עבור יום מנוחה זה.
לעומת זאת, צו הרחבה בענף המלונאות לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 – קובע כי עובדים בענף המלונאות המועסקים בחג זכאים ליום-מנוחה בתשלום. (התשלום ביום המנוחה –הוא תשלום בתעריף שכר רגיל).
חופשה בערב חג ובחול המועד
ככלל, יום חופש בערב חג או בחול המועד (חצאי-יום, "ימים קצרים", בלשון-חול) – נחשבים כיום חופש מלא; כאשר עובד נעדר יום שלם מן העבודה, לא בודקים כמה שעות-עבודה היה אמור לעבוד באותו יום, אלא בודקים את נוכחותו או היעדרותו ממקום העבודה.
מנגד – אם עובד נמצא בחופש בימים שהם בפועל חצאי יום- עבודה (יום שישי, ערב חג) – הוא יקבל תשלום דמי חופשה עבור יום-עבודה מלא ולא עבור מחצית יום עבודה.
היוזמה לחופשה בערב חג – יכולה להיות ביוזמת המעביד או ביוזמת העובד, כשבשני המקרים – יהיה העובד זכאי לתשלום דמי חופשה.
חופשה בחול המועד
כעיקרון, ימי חול המועד – נחשבים לימי עבודה רגילים.
חופשה כפויה/חופשה מרוכזת שקובע המעביד בחול-המועד:
כעקרון – המעביד הוא זה הקובע את מועדי החופשות של העובדים; משכך – המעביד הוא זה שיכול להחליט אם החופשה השנתית/חופשה ארוכה של עובדיו – תתקיים בתקופות חול-המועד הארוכות. וזאת בכפוף לשני תנאים:
- על המעביד להודיע לעובדים שבועיים מראש לפחות – על יציאתם לחופשה ועל תאריך תחילתה וסופה.
- על המעביד לוודא שיש לכל העובדים המוצאים לחופשה – מספיק ימי-חופשה צבורים.
במידה ואין לעובד מספיק ימי-חופשה צבורים במועד היציאה לחופשה – לא יוכל המעביד להוציא את העובד לחופשה שתכנן על חשבון ימי חופשה שייצברו לעובד בעתיד.
במקרה כזה – המעביד יוכל לפעול באחת מהדרכים הבאות:
- לא להוציא את אותו עובד-לחופשה.
- להוציא את אותו עובד לחופשה – ולשלם לו על החופשה. (כך שהעובד ישהה בחופשה בחול-המועד – עליה יקבל תשלום שכרו הרגיל – כמו בחופשת-חגים, ובלי לנכות ימים אלה מימי-החופשה שיצבור העובד בעתיד).
- להוציא את העובד לחופשה – ללא תשלום. זאת, בתנאי שהעובד נתן לכך את הסכמתו.
חג החל במהלך חופשה של עובד – החג יפסיק את מניין ימי-החופשה העומדים לזכות העובד – עד סיומו של החג, וימי החג לא יורדו ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד.
לדוג: עובד יצא לחופשה של שבעה-ימים. במהלך שבעת הימים – חל חג ראש השנה (שלושה ימים) = סך ימי החופשה שינוכו ממכסת הימים של העובדה הם ארבעה ימים בלבד.
משרד עו"ד דיני עבודה אריאל גולן עומד לרשותכם בכל מקרה בו הנכם סבורים כי זכויותיכם בגין עבודה במהלך חגים קופחו. ניתן לפנות אלינו בכל עת ונעשה מאמץ לסייע במהרה!
מוזמנים לקרוא בנוסף: