דמי הבראה משולמים מידי שנה לעובדים בעלי וותק, ומטרתם היא מימון הוצאות החופשה השנתית המגיעה להם, כדי שיחזור למקום העבודה עם כוחות רעננים לעשייה.

על אף שאין צורך, כפי שהיה בעבר, בהצגת קבלות או בפירוט והסבר של מה נעשה בכסף שניתן בתור דמי הבראה, ועובד יכול שלא לצאת לחופשה כלל, הוא עדיין חייב לקבל את אותם דמי הבראה שמגיעים לו.

זוהי זכות שמבוססת בחוקי המגן ולא ניתן להפר אותה, בהתאם להתנהלות העובד או בעקבות הפסקת עבודה, כך שניתן לתבוע אותה גם לאחר פיטורין, במידה והעובד לא קיבל אותה בזמן עבודתו.

 מי זכאי לקבל דמי הבראה?

כל עובד שכיר זכאי לקבל דמי הבראה בכפוף לחוק, בין אם מדובר על עובד שמשתכר בשכר חודשי קבוע, בעובד ששכרו משולם מטיפים מלקוחות, או מעבודה באופן חד שבועי על פי שעות.

לפיכך גם עובדים במשרה חלקית זכאים לדמי הבראה, אולם באופן יחסי להיקף המשרה שלהם. על פי רוב, גובה וזכאות דמי הבראה נקבעים בהסכמים הקיבוציים בין ועד העובדים, ההנהלה וההסתדרות.

עם זאת, עובדים אשר לא כפופים להסכם קיבוצי כל שהוא זכאים גם הם לדמי הבראה, וזו מכוח ההסכם הכללי שנחתם מידי שנה בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים להסתדרות.

 פריסת התשלום של דמי הבראה

גובהם של דמי הבראה נקבע באופן אחיד לכל העובדים, אולם ותק העובד בחברה משפיע על זכאות ימי הבראה, ולכן משתנה הסכום בין עובד אחד למשנהו. למשל: בתום השנה הראשונה לעבודה זכאי העובד לחמישה ימי הבראה, לאחר שנתיים ושלוש במקום העבודה זכאי הוא לשישה ימי הבראה, וכך הלאה.

בהתאם לכך, הרי שסכום דמי ההבראה המגיעים לעובד יכולים להגיע גם לאלפי שקלים בשנה. על מנת להימנע מהעול של התשלום החד פעמי מעבידים רבים מחלקים את תשלום דמי ההבראה בפריסה חודשית על בסיס קבוע.

היינו בתלוש המשכורת החודשית של העובד תתווסף הפרשה לדמי הבראה תחת רכיב שונה מהשכר, וכמובן שהעובד יחויב בגינה גם במס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ובריאות ככל תשלום אחר, אך לא תיכלל בשכר המחושב לצורך פיצויי פיטורין.