הגדרה – כתף היא מפרק בגפה העליונה, אשר מערכת רצועות מייצבת אותה ומאפשרת לה תנועות רבות ומגוונות לצדדים ולכיוונים שונים, ומאפשרת גמישות ויכולת מפותחת לתנועה של כל הגפה העליונה. יכולת תנועה מגוונת זו – באה על חשבון יציבות מפרק הכתף, וחשבון עמידתו בפני חבלות חיצוניות או שימוש מוגבר במפרק, הגורם לחבלות קטנות עד לכדי קרעים חלקיים או קרעים מלאים ועד לפריקת-כתף או פריקות-חוזרות בכתף.

הסוג העיקרי של פריקות-כתף נגרם על רקע חבלתי, בהן מתבצעת תנועה פתאומית בכתף בניגוד למנח הגוף או תוך הרמה חדה או תוך חבטה או הפעלת לחץ על אזור מפרק הכתף הגורם לשינוי ומתיחה פתאומית ולא טבעית של הרצועות במפרק-הכתף. תנועה כזו עשויה לגרום לקרע של האזור החלש בכתף – בדרך כלל באזור חיבור הרצועות הקדמיות ל"גלנויד" (חלק ממפרק-הכתף הנראה בצורת מכתש). פריקת כתף גורמת בדרך כלל לקרע של גידי השרוול המסובב, שעוטפים את ראש עצם-הזרוע.

הכרה בקרע בכתף בתביעה מול משרד הביטחון

השירות הצבאי מזמן מצבים ופעילויות גופניות מאומצות ואף פעילויות מתונות, שבהם חייל/ת עלולים להיפגע בכתפיים באופן זמני או אף באופן המותיר נכות קבועה, שאינה מאפשרת להם להמשיך באורח חיים תקין.

לצורך הכרה בפגיעתם ע"י משרד הביטחון – על החייל/ת הפגועים להוכיח שני תנאים מצטברים:

א. כי הפגיעה  אירעה להם תוך כדי השירות הצבאי.

ב. כי הפגיעה נגרמה להם עקב השירות הצבאי ותנאיו.

קרע בכתף לחייל

בערעור ע"ו 22991-11-13 פלוני נ' מדינת ישראל  שהוגש לביהמ"ש המחוזי הדן בערעורים על הוועדה-הרפואית העליונה של משרד הביטחון, נדון מקרה של חייל-מילואים, שבמהלך שירות המילואים שלו החליק, נפל ונחבל בחבלה סיבובית בכתף שמאל. לאחר החבלה, עבר המערער מסכת טיפולים במסגרת הצבא, בהם אובחנה פריקת-כתף שהוחזרה למקומה. הוא טופל באופן שמרני, וידו הושמה במתלה-צוואר. למרות זאת, המערער לא התאושש והמשיך לסבול מכאבים, עבר טיפולים ובדיקות, כשבאחת מהן אובחן כי הוא סובל מפגם מולד של גידול סחוסי שפיר (אוסטאו-כונדרומה) הלוחץ על שריר בכתף, ושאין חולק כי אינו קשור רפואית לנפילה בצבא. המערער עבר כריתה של הגידול הסחוסי בניתוח, אולם למרות זאת מצבו החמיר ותנועות הכתף הפכו מוגבלות, עד שאובחן כי הוא סובל גם מקרע ברצועת הכתף, ונדרש לניתוח נוסף.

המערער טען בפני הוועדה הרפואית במשרד הביטחון כי נכותו בכתף מקורה כולה בנפילה בצבא, ואילו קצין-התגמולים טען כי רק חלק מהנכות בכתף מקורה בנפילה, וחלק ממנה מקורה בגידול הסחוסי שנמצא בכתף המערער, שאין חולק כי הוא מום מולד – שאינו קשור לנפילה בצבא.

הוועדה-הרפואית קבעה (ברוב דעות) כי מאחר ויש ממצאים זהים בין הפגיעה הצבאית בכתף (הקרע ברצועת-הכתף), ובין כריתת הגידול הסחוסי  – יש לקבוע כי הנכות ממנה סובל המערער כתוצאה מהנפילה בצבא – היא רק חלקית, והחלק האחר שלה קשור לפגם מולד של המערער.

המערער לא קיבל את הקביעה ועתר בפני הוועדה הרפואית העליונה לעררים, אשר דחתה למעשה את ערעורו, וחזרה וקבעה (שוב, ברוב-דעות בלבד) כי בשל קליניקה זהה של הכאבים – מהגידול הסחוסי שהוסר ומהקרע ברצועה – יש לחלק את הנכות בין שתי הפגימות.

המערער ערער שוב בפני ביהמ"ש המחוזי (אשר מוגבל להתערב בשאלה משפטית בלבד), שקבע:

• אין מדובר בהתערבות הנוגעת לעובדות, אלא בהתערבות הנוגעת למסקנות מהעובדות שהונחו בפני הוועדה.
• אין בחומר הראיות כל אסמכתא לכך שהמערער סבל ממגבלה כלשהי עקב המום-המולד שנמצא בו, לפני שעבר את הניתוח.
• גם המומחה מטעם קצין-התגמולים – הכיר בעובדה כי הנכות-החלקית המיוחסת לגידול הסחוסי (שאינו קשור לנפילה בצבא) – נובעת מהניתוח עצמו שעבר המערער להסרתו, ולא מהגידול עצמו.
• עפ"י המומחים של שני הצדדים – הסיכוי שהמערער היה עובר ניתוח להסרת-הגידול אם הוא לא היה נפגע בצבא – נמוך מאד.
• עצם העובדה שהניתוח להסרת הגידול– נעשה בגלל הפגיעה בצבא – ושאלמלא נפילתו בצבא סביר שלא היה עובר את הניתוח שגרם לנכות החלקית – מביאה לכלל מסקנה כי הנכות שנגרמה מהניתוח שעבר – נגרמה גם היא מהפגיעה בצבא.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי הנכות כולה בכתף – נגרמה בשל הפגיעה בשירות הצבאי, וזאת בגלל שעבר ניתוח  שבא לתקן פגם מולד – אך הוא עבר אותו בגלל הפגיעה בצבא ולא בגלל הפגם המולד.

כלומר: אם חייל נפגע במהלך השירות-הצבאי, ועובר ניתוח לתיקון פגם מולד, כשהסיבה היחידה לניתוח היא  ניסיון לתקן את תוצאות-הפגיעה בצבא (הכאבים, ההגבלות בתנועת הכתף) – הנכות שגרם ניתוח כזה – תוכר כחלק מהפגיעה בצבא.

מצב בו הוכרה פגיעה של פריקות חוזרות בכתף – כהחמרה בלבד

מקרה נוסף של פגיעה בכתף במהלך השירות הצבאי, בו סבל התובע מחוסר יציבות בכתף שלא הגבילה אותו לפני השירות הצבאי –כשבמקרה שלו הוכרה החמרה בלבד של המצב הרפואי בכתף.  על פניו, נראה כי הפסיקה שהכירה רק בהחמרה – קיפחה את החייל, שלא סבל לפני השירות מפריקות חוזרות בכתף ומאי יציבות כתוצאה מפריקות חוזרות אלו, אולם בקריאת ההחלטה עולה כי ביהמ"ש קיפל לתוך החמרת המצב בכתף – גם את חוסר היציבות בכתף, ממנה סבל החייל באופן תפקודי בפועל עקב הפריקות-החוזרות;

חייל סבל  מבעיות אי-יציבות בכתף  ימין עוד לפני גיוסו  לשירות-סדיר. במהלך הטירונות (רובאי 02 – טירונות כלל-צה"לית)  סבל החייל מפריקת-כתף ראשונה בחייו, בעת שביצע שכיבות-סמיכה. במהלך השירות ולאחריו, המשיך החייל לסבול מפריקות-חוזרות בכתף ימין, וכארבע שנים לאחר שחרורו מהשירות הסדיר – הגיש החייל תביעה לקצין התגמולים, כדי שזה יכיר באי-היציבות בכתף ובפריקות הכתף החוזרות שלו כפגיעה בשירות הצבאי.

קצין התגמולים דחה את התביעה בקובעו כי עוד לפני הגיוס סבל המערער מתסמונת-רפואית של חוסר יציבות של מפרק כתף ימין.

החייל ערער על ההחלטה וצירף חוות דעת רפואית מטעמו. קצין התגמולים צירף אף הוא חוות דעת רפואית התומכת בגרסתו שלו, והדיון הגיע להכרעתו של בית המשפט.

החייל טען כי פריקת-הכתף הראשונה ממנה סבל – אירעה לו במהלך הטירונות כשעשה שכיבות-סמיכה, ולפיכך יש לקבוע כי אי-היציבות והפריקות החוזרות בכתף,  והנכות כתוצאה מהן נגרמו לו בשל השירות הצבאי ותנאיו.

קצין התגמולים טען כי פריקות הכתף בצבא היו רק הסימן לבעיית אי-היציבות בכתף  ולא הגורם לאי-היציבות  בכתף, בעיה ממנה סבל החייל עוד לפני שירותו-הצבאי.

קושי נוסף שעמד בפני החייל: הוא לא הצליח לאתר בתיקו-הרפואי בצבא את התעודה-הרפואית הראשונה המעידה כי הפריקה הראשונה  – קרתה בצבא, כשהוכחה כזו היא תנאי-ראשון והכרחי להכרה בתביעה לפגיעה בצבא.

בית המשפט קבע:

א.   החייל לא הוכיח כי הפריקה הראשונה אירעה לו במהלך הטירונות בצבא, והוכח כי הוא סבל מאי-יציבות  בכתף ימין לפני הצבא.

ב.   אי מציאת התעודה הרפואית של הפריקה הראשונה בטירונות –  לצורך הוכחת התנאי הראשון לתביעה (שהפריקה הראשונה אירעה בצבא) – רובצת לפתחו של קצין-התגמולים, שאמון על שמירת החומר הרפואי בתיק האישי של החייל.

ג.    לצורך הוכחת התנאי  השני – כי הפגיעה אירעה "בעקבות השירות ותנאיו" – כשמדובר בפריקות כתף חוזרות – אין לדרוש מהחייל להוכיח את התנאים המסוימים בשירות שהובילו לכל פריקה כתנאי להוכחת קשר הסיבתי הישיר של הפריקות החוזרות עם תנאי השירות.

ד.   התיעוד הרפואי שנמצא בתיק –  מעיד כי החייל סבל מפריקות-חוזרות במהלך השירות הצבאי.

ה.   עולה גם מחוות הדעת של מומחית קצין-התגמולים כי הפריקות-החוזרות החמירו את מצבה של הכתף.

לפיכך – יש להכיר באחריותו של קצין התגמולים להחמרת מצב הכתף בשל הפריקות החוזרות שאירעו לחייל בשירות-הצבאי ובעקבותיו, ולהטיל את האחריות להחמרה כולה של אי-יציבות הכתף,  ולמצבה בעקבות הפריקות החוזרות על קצין התגמולים.

עולה מכך מסקנה בעלת משמעות לא מבוטלת: שביהמ"ש קיבל את העובדה כי למרות שהחייל סבל מאי יציבות בכתף ימין לפני הצבא – הוא לא ראה ביטוי בפועל של אי יציבות זו לפני הצבא, אלא רק לאחר הגיוס לצבא ורק לאחר הפריקה והפריקות בצבא.

בנוסף לכך: התיעוד הרפואי המאוחר העיד על פריקה ראשונה בצבא,  ועל פריקות חוזרות בצבא מאז, שהחמירו בפועל את אי יציבות הכתף  ואת מצבה של הכתף – ובשל כך –  לקח ביהמ"ש למעשה בחשבון רק את ההגבלה והתפקוד הלקוי של הכתף בפועל, ובשל העובדה כי כל  ההגבלה והתפקוד הלקוי באו בעקבות הפריקה והפריקות החוזרות, וכל ההחמרה ממנה סובל החייל בשל כך אירעה בפועל רק בצבא, וממנו הלאה, ולמעשה הטיל את האחריות על ההגבלה והלקות התפקודית  כולה על הצבא!!

משרדנו מתמחה בטיפול וייצוג חיילים/משרתי ביטחון בתביעות כנגד משרד הביטחון בענייני פריקת כתף/נזקי כתף. אתם מוזמנים לפנות אלינו לכל שאלה בנושא – ונשמח לסייע ככל שביכולתנו.